פער של 1.4 מיליון ש"ח בין שני דוחות – איך זה השפיע על התמורה בעסקת מיזוג?
בעלי חברת ניביט תקשורת מכרו לוואן שירותי תוכנה 80% מהמניות בתמורה ל-15 מיליון ש"ח. ההסכם כלל מנגנון התאמה של התמורה לפי הרווח התפעולי בשנת 2016, במכפיל 5, וכן הסכמה על חלוקת העודפים כדיבידנד. לאחר הרכישה, התגלעו מחלוקות מהותיות:
– איך לחשב את הרווח התפעולי לעניין מנגנון התמורה הנוספת?מה הדיבידנדים שיש לשלם לתובעים בהתאם להסכמות?
האם המוכרים הסתירו את עזיבתו הצפויה של לקוח מהותי, באופן שפגע בשווי החברה?
וואן סירבה לשלם את יתרת התמורה בטענה שהתובעים הסתירו מידע מהותי, ובעיקר את עזיבתו הצפויה של לקוח מרכזי, דבר שלטענתה גרם לכך שהחברה שנרכשה שווה פחות מכפי שסוכם.
ההכרעה המשפטית
בית המשפט מינה מומחה כלכלי מטעמו, לאחר שבחן דוחות כלכליים סותרים- האחד שהוגש על ידי מומחה כלכלי מטעם המוכרים, והשני שהוכן על ידי סמנכ"ל הכספים של וואן, בליווי דוח ביקורת של דלויט.
המומחה הכלכלי מטעם ביהמ"ש קבע כי הדוח של וואן מבוסס על הנחות חשבונאיות שונות מהעבר, מגלם אינטרס מובהק של הנתבעת ואינו משקף נאמנה את הרווח התפעולי.
לאור זאת, קיבל ביהמ"ש את עמדת התובעים ברוב המחלוקות, חייב את וואן להשלים את יתרת התמורה ולשלם דיבידנד נוסף.
תובנה כלכלית-משפטית
עסקת מכירה עם מנגנון תמורה מותנית דורשות ניסוח מדויק איך נמדד הרווח, מי מפיק את הדוח להתחשבנות ולפי אילו עקרונות.
טענות על הפרת חובת הגילוי מחייבות הוכחה כמותית של נזק כלכלי ממשי. אי הודעה על מידע בלבד אינה מזכה בפיצוי ללא הוכחת פגיעה בשווי העסקה.
