מאז אירועי 7 באוקטובר, השתנתה סביבת הפעילות של סטרטאפים בישראל. לוחות זמנים לגיוס הון התארכו, תנאי המימון הפכו שמרניים יותר, והזדמנויות שוק התפספסו לצד דחייה בתזרימי המזומנים. במקביל, גיוסי מילואים ואי־ודאות ביטחונית מקשים על שימור הון אנושי קריטי, על ניהול מערכות יחסים עם משקיעים ועם לקוחות גלובליים, ופוגעים ביציבות התפעולית. ההשפעה המצטברת היא שחיקה ביכולת התמרון העסקית דווקא בענף שהוא מנוע צמיחה מרכזי למשק. מכאן הצורך במענה מדיני ממוקד, המפחית חסמי נזילות ומאפשר חזרה לקצב התקדמות, כדי להצית מחדש את קטר הצמיחה של המשק. זה אינטרס לאומי, לא מגזרי: חיזוק ההייטק היום הוא מכפיל־כוח להתאוששות, לצמיחה ולהכנסות המדינה ממסים.
המסגרת שתתואר להלן, ביחס להשפעות המלחמה על סטרטאפים בישראל, פוטנציאל הפגיעה, מתווה הפיצוי הקיים ואמידת הנזק כמותית, נשענת על רגולציית הפיצויים בישראל, נתוני רשות החדשנות, לקחי-קוביד ומדיניות תמיכה בינלאומית בסטרטאפים, עקרונות משפטיים בדיני נזיקין/חוזים ועקרונות כלכליים מקובלים.
השפעות המלחמה על סטרטאפים
כפי שתואר בדו"ח "שנה ל-7.10" (ספט׳ 2024), תמהיל ההשקעות בתקופת המלחמה נטה לחברות בוגרות, כלומר הסטה מובהקת לטובת שלבים מתקדמים, לצד המלצה מפורשת להמשיך ולעקוב אחרי השקעות בשלבים המוקדמים כמדד ליכולת הצמיחה העתידית של האקוסיסטם.
בנוסף, פער התשואות בין נאסד״ק לבורסה בישראל התרחב מאז 7.10- תשואת נאסד״ק-100 הייתה יותר מכפולה לעומת מדד הטכנולוגיה בת״א, ובשילוב הורדות הדירוג לישראל הדבר "ממחיש שחיקה עולמית במוניטין הישראלי".
מסקר מצב חברות ההייטק נכון לנובמבר 2024, שפרסמה רשות החדשנות עולה:
- האתגר המרכזי איתו מתמודדות חברות ההייטק בישראל לפי הסקר הוא גיוס הון.
- כשליש מהחברות מדווחות שהמלחמה גרמה לעיכובים בפיתוח או לאי עמידה ביעדים.
- 74% מהחברות מדווחות שביטולי הטיסות מקשים עליהן לנהל עסקים בחו״ל
- כ- 50% מהחברות הצהירו כי הכספים של החברה יאזלו בתוך כ-6 חודשים (Runway) אם לא יבוצע גיוס הון חדש.
הנתונים מחזקים את תמונת הפגיעה ביכולת התמרון- מימון, תפעול, וגישה לשווקים.
פוטנציאל הפגיעה בחברות סטרטאפ
1. מימון וגיוס הון
סטרטאפים ברובם נשענים על מימון מקרנות הון-סיכון ו/או משקיעים פרטיים, המצפים להתקדמות מדידה ולאבני-דרך ברורות. עצירה או האטה בפעילות משדרת אי-יציבות, מפחיתה את נכונות המשקיעים להמשיך ולתמוך, ולעיתים גוררת החמרת תנאים בסבבים הבאים (זכויות עדיפות, סבבי גישור ושווים נמוכים). התוצאה המצטברת היא דילול עודף ועליית עלות ההון.
"דילול עודף"- בחלופה ללא מלחמה, החברה הייתה מגייסת אחרי השגת אבני דרך בשווי גבוה יותר. גיוס עכשיו בשווי נמוך מגדיל את מספר המניות למשקיעים החדשים והקטין את שיעור הבעלות של בעלי המניות הקיימים (כולל היזמים). זה שחיקה בערך הכלכלי למניה ובהשפעה/שליטה.
עליית עלות ההון- סבב “לחוץ” מוסיף שכבות זכויות "עדיפות" (Preferred) שמייקרות את הגיוס ומקטינות את תזרים המזומנים נטו לבעלי המניות הקיימים.
2. דחיית אבני-דרך (Milestones)
כל דחייה בפיילוט/הסכם ייצור/רגולציה יוצרת שחיקת ערך- חלונות הזדמנות שנסגרים, הגברת תחרות, דחיית תזרימי מזומנים, ועלייה בסיכון.
3. הון אנושי
סטרטאפים נשענים על צוות קטן ובעל ידע ייחודי. איום ביטחוני עלול לגרום לעזיבת טאלנטים, אובדן ידע ועלויות גיוס והכשרה משמעותיות, כולל ירידה בפרודוקטיביות לאורך זמן, זאת בנוסף לפגיעה בשל הגיוס הרחב למילואים.
4. לחצי נזילות תזרים
בהיעדר רווחיות, ההסתמכות על מימון חיצוני היא גבוהה. לחברות אין רזרבות כספיות שיאפשרו להן לספוג הפסדים הנובעים מעיכוב בפעילות. עיכוב בהתקדמות מוליד פערי תזרים וסיכון לצעדי קיצוץ לא מיטביים (עצירת פיתוח, דחיית השקעות חיוניות).
5. פגיעה במו"פ
השבתת אתרים, דחיית ניסויים, Relocation כפוי, שיקום תשתיות ועלויות מעבר, כולם מאריכים את לוחות זמנים, מגדילים הוצאות והשקעות, ומסכנים יתרון־זמן טכנולוגי.
6. התקשרויות מסחריות
ביטולים של פיילוטים, הקפאת פרויקטים, מגבלות כניסה/יציאה מהארץ, פוגעות באמון לקוחות וביכולת סגירת עסקאות ומאיטות מסחור (Time-to-Market) והכנסות עתידיות.
המתווה הקיים לפיצוי נזקי חרבות ברזל
המתווה הקיים בישראל לפיצוי בגין נזק עקיף בתקופת "חרבות ברזל" מפצה בעיקר לפי מניעת רווח או ירידת מחזור (כולל מסלולים ייעודיים לפי מיקום גיאוגרפי, מסלול אדום ועוד).
כידוע, סטרטאפים מתאפיינים בהעדר הכנסות/רווחים בשנים הראשונות לפעילותן. פגיעה כלשהי שחברה חווה כתוצאה ממשבר מקומי/גלובלי, אינה מתבטאת בהכרח באובדן הכנסה או רווח, אלא בשחיקת ערך, הנגרמת כתוצאה מדחיית אבני-דרך, התייקרות גיוס ההון ודילול, עיכוב או פגיעה בחדירה לשוק וכו'.
בהתאם, נדרש לבחון את הנזק שנגרם לחברה באמצעות פרמטרים אחרים, ייחודיים לתעשיית ההייטק, שאינם בהכרח ירידה בהיקף הכנסות/פגיעה ברווח.
תקדימים בעולם מתקופת הקורונה
מדינות באירופה, דוגמת בריטניה, צרפת וגרמניה, הכירו בכך שסטארט-אפים ללא הכנסות נפגעו בתקופת הקורונה בעיקר בנגישות להון, ולכן סיפקו לחברות נגישות למכשיר הוני-למחצה כדי למנוע סבבים מדללים/כושלים עד שהשוק יתאושש.
המנגנונים במדינות השונות דומים במהותם- כליים הוניים לגישור בין סבבים בתקופת משבר, שמטרתם לשמר נגישות להון ולהימנע מסבבי “flat/down” מדללים.
הממשלה "מכפילה" כסף פרטי ומסירה חסמי נזילות, אך נשארת משקיע-שותף -(co-investor) גישה שמדגישה פיצוי וסיוע דרך נגישות הון ועלות הון ולא סבסוד הכנסות.
שלוש המדינות מכירות בכך שהנזק לסטרטאפים בתקופות זעזוע הוא בראש ובראשונה פגיעה בנגישות להון/עליית עלות ההון.
"These convertible loans may be an option for businesses that rely on equity investment and are unable to access other government business support programmes because they are either pre-revenue or pre-profit״.
בדוח מפורט שפורסם על ידי ה-OECD באפריל 2021, צוין שסטרטאפים צעירים שהוקמו סמוך למשבר נפגעו בעוצמה- כמעט 3 מתוך 4 דיווחו על אתגרי נזילות, ו־41% נזקקו לגייס הון בתוך שלושה חודשים כדי לשרוד.
יתרה מזו, רבות מהתוכניות הממשלתיות לא היו נגישות להם מידית כי דרשו הוכחת רווחיות או יכולת. ולכן מדינות רבות השיקו חבילות ייעודיות (אוסטריה, קנדה, דנמרק, גרמניה, צרפת, איטליה, הולנד, פורטוגל, שווייץ, בריטניה), דוגמת קרנות ייעודיות בצרפת ובגרמניה, ערבויות לשמירת נזילות בשווייץ, ו"תוכנית חילוץ" בהונגריה.
קושי במדידת הפגיעה
ברור כי סטרטאפים פועלים מטבעם בסביבה עתירת אי-ודאות, ולכן גם כימות נזקיהם מורכב ומלוּוה במקדמי חוסר ודאות. עם זאת, אין בכך עילה להתעלם מן הנזק: יש להעריך אותו באופן מקצועי באמצעות אומדנים, הסתברויות וניתוחי רגישות מותאמים לתחום, בדיוק כפי שנהוג ומקובל בהערכות שווי לסטרטאפים.
ביחס לאמור ראוי לציין את הלכת אניסימוב (ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ), לפיה אין באי־הוודאות כדי להכשיל את התביעה, כל עוד ישנה תשתית כמותית סבירה לשיעור הפיצוי, בית המשפט רשאי לבצע הערכה שיפוטית מבוססת (אומדנה מלומדת) ולהעמיד את הנזק על סכום משוער .
"באותם מקרים אשר בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".
המסגרת המוצעת למדידת פגיעה
דילול כפוי
במצב חירום הסטארט-אפ נאלץ לעשות סבב ביניים בתנאים חלשים, במחיר שווי נמוך או “flat”. המשמעות- בעלי המניות נאלצים לוותר על נתח גדול יותר מהחברה כדי לקבל אותו סכום כסף. את הפגיעה מודדים באמצעות חישוב של דילול אחזקות בעלי המניות בגלל הסבב שנכפה, ומה היה שווי החברה הסביר אילו הגיוס היה קורה בזמן ולפי התוכנית. ההפרש הזה הוא נזק הוני אמיתי.
עלות הדחייה
מעבר לדילול, יש נזק מהותי מעצם הדחייה, כל חודש בו נדחה גיוס/פיילוט/אבן־דרך הוא ערך שאבד- חלון שוק שנסגר, מתחרה שעקף, שותף אסטרטגי שאינו רלוונטי. בעולם הכלכלי מודדים זאת כ-Cost of Delay– מה הערך שאבד בגלל ההמתנה (מכירות, שיתופי פעולה, חדירה לשוק).
באופן יישומי: מחשבים את שווי תזרים המזומנים מהתוכנית העסקית המקורית בשיטת ה-DCF, מזיזים את כל התזרימים שנה קדימה ומחשבים שוב את הערך לאותו מועד ייחוס. עלות הדחייה= ההפרש בין שני הערכים שמייצג את “מחיר הזמן” שאבד.
תימוכין לאופן החישוב הזה אפשר לראות במחקר אקדמי שבוחן החלטות השקעה תחת אי־ודאות, כאשר במחקר חישוב Cost of Delay נעשה ע"י חישוב ההפרש בין ערך הפרויקט שהתזרימים מתקבלים במועד המקורי לבין ערכו שהתזרימים נדחים.
